News

מרצ אינה משיחית, אלא רואה את הנולד


משיחיות היא דבקות בתפיסת עולם שלא בדרך רציונלית, אלא מתוך תחושה אמוציונלית, הכרוכה, במקרים רבים, באישיותו של מנהיג כריזמטי. אודי לבל (במדור זה שלשום) הגדיר דווקא את מרצ, במלאת לה 30 שנה, כמי שנאורותה נובעת ממשיחיות. אפשר להניח שדעתו אינה נוחה מהגדרת תנועות ההתנחלות בשטחים הכבושים כמשיחיות (כפי שהוגדרו על ידי רה”מ דאז, אריאל שרון), וכי הוא סבור שאם יכנה כך דווקא את המפלגה הרציונלית והליברלית ביותר בכנסת, אולי תדבק בה הגדרה זו. הוא אופטימי מדי.

מרצ לא מילאה אף פעם תפקיד של מפלגת שלטון, וגם כמפלגה המהווה חלק מן השלטון לא כיהנה שנים רבות. תפקידה העיקרי, לאורך כל שנות קיומה, היה זה של המשכוכית בעדר – היא ראתה לפני אחרים את הסכנות הכרוכות בכיבוש השטחים, כמפלגה ציונית ודמוקרטית היא קראה את המפה הדמוגרפית, וגם הבינה כי נורמות של שליטה בעם אחר יפעפעו אל תוך החברה הישראלית. ראייתה את ישראל כמדינת העם היהודי וכל אזרחיה הוכחה כדרך הנכונה היחידה לטפל במתח המובנה שבין חלקי החברה הישראלית.

מרצ תמכה בכל תוכנית שלום שעמדה בהגדרה הזו, כפי שתמכה בנסיגות חד־צדדיות מלבנון ומעזה, אם כי העדיפה להגיע להסכמי שלום (עם סוריה ועם הפלשתינים), והיא תעשה כך גם בעתיד אם יהיו הסכמים כאלה וגם אם יהיו לה הסתייגויות מהם. לעומת זאת, היה זה הימין המשיחי שהתנגד בעקביות לחלוקת ארץ ישראל המערבית ובכך לקרבנו אל אובדן הרוב היהודי בישראל. זה החל בהתנגדותו לתוכנית פיל מ־1937 ולתוכנית החלוקה של האו”ם עשר שנים מאוחר יותר, להתנגדות הימין המשיחי להסכם השלום עם מצרים, להסכם בין המלך חוסיין ושר החוץ דאז, שמעון פרס, ולהסכם אוסלו.

היה זה הימין המשיחי – הפעם מובל על ידי ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון – שיצא למסע פרובוקציה בהר הבית בספטמבר 2000, וגרם, במישרין, לפרוץ “אינתיפאדת אל־אקצא” למחרת. ומתוך הימין המשיחי יצאו שני האנשים האחראים – מן הצד הישראלי – לפגיעה הדרמטית בתהליך השלום: ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר.

לא בכל צעדיה צדקה מרצ וגם לא בכל האמירות שנאמרו על ידי ראשיה, אבל היא יכולה להתמודד בהצלחה עם כל גורם פוליטי אחר בהוכחת צדקת דרכה – הן בחלוציותה בתחום המאבק על הגנת הסביבה, הן בכל הקשור למאבק על זכויות האדם והרחבתן. היא עמדה במבחנים רבים ואל מול פיתויים לא מעטים. היא ידעה גם להגיע לפשרות ולהבנות, והצטרפותה לממשלה בראשות נפתלי בנט, למרות התנגדותו לפתרון שתי המדינות ולמרות אי־נכונותו להיפגש עם ההנהגה הפלשתינית הפרגמטית והמחויבת לשלום עם ישראל, היא הפשרה הגדולה ביותר וגם המוצדקת ביותר שעשתה המפלגה בתולדותיה.

מרצ מנוהלת על יד קבוצת אנשים אחראים, פטריוטים וריאליסטים, ולהימצאותה בממשלה יש חשיבות רבה לא רק לאנשי המרכז־שמאל אלא למפה הפוליטית כולה, כיוון שכולנו מיעוטים בתחום זה או אחר וכולנו נזקקים לכך שמחוקקים ומקבלי החלטות יגנו עלינו מפני המשיחיות, שבעיניה המטרה מקדשת את האמצעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו





Source link

Leave a Reply

Your email address will not be published.

close