Politics

הרבה יותר כסף: אופ”א משנה את שיטת המשחקים בליגת האלופות



הכדורגל האירופי זקוק בדחיפות לכסף אחרי תקופת הקורונה, ואין דרך טובה יותר משינויי פורמט דרסטיים שנועדו להגדיל את כמות המשחקים בכל עונה. אופ”א החליטה לממש את “האיום” שלה והודיעה השבוע רשמית כי המפעל היוקרתי יורחב החל מקיץ 2024 ל-36 קבוצות, ארבע יותר מכמות המשתתפות כיום. מי בכלל זוכר שליגת האלופות החלה ב-1992 עם שמונה קבוצות בלבד.

ההרחבה כוללת שינוי מוחלט של שיטת המשחקים. במקום שלב הבתים המוכר ישחקו 36 הקבוצות לפי “המודל השווייצרי” – מעין ליגה אחת, עם טבלה אחת, אך לא כל הקבוצות פוגשות אחת את השנייה. היתרון: במקום שלב הבתים הנוכחי שבו קבוצה משחקת שישה משחקים נגד אותן שלוש יריבות, כאן יוכל הקרקס הנודד של ריאל מדריד למשל לפגוש שמונה יריבות שונות. המשמעות היא שהמשחקים לא יחזרו על עצמם ואוהדי הכדורגל באצטדיונים ובבית יראו משחקים שונים לגמרי מדי שבוע.

טוב או לא? אם אתם אוהדי כדורגל לא בטוח שאתם הולכים ליהנות מזה. בסוף אותן קבוצות גדולות יעפילו בוודאות לשלב הבא ובסבירות גבוהה יעשו זאת הרבה לפני המחזור המסיים. אבל אוהדי הכדורגל מעולם לא היו צד בעניין. מבחינה פיננסית אופ”א מבטיחה כאן תוספת גדולה מאוד של כסף למועדונים, וכך היא תעשה את קפיצת המדרגה שהיא חייבת לעשות אחרי תקופת קורונה והבור הכלכלי שנפער לקבוצות. כמו תמיד, אבל בעיקר עכשיו, מה שחשוב זה הכסף לקבוצות.

לחץ מצד המועדונים להגדיל את ההכנסות

בשנים האחרונות אופ”א עומדת בלחץ גדול מאוד מצד המועדונים הגדולים להגדיל את ההכנסות. הלחץ הזה הוביל אותה לחפש מודל חדש שיניח את דעתן. ב-2018 אופ”א הצליחה לדחות מעט את השינויים והחליטה לשמר את המודל הקיים, אבל שינתה את אופן חלוקת הכסף – קבוצות עם ההיסטוריה המוצלחת יותר בליגת האלופות, כלומר הקבוצות הגדולות, זכו לנתח גדול יותר מההכנסות.

שינוי זה הקפיץ את הסכום שמקבלות הגדולות אבל לא הרגיע אותן לגמרי. באפריל 2021 יצאה לדרך תוכנית “ההתנתקות” של המועדונים הגדולים והניסיון להיפרד מאופ”א לטובת הקמת סופר-ליג מתחרה. כידוע, העניין גווע די מהר, למרות ששלוש קבוצות (ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס) עדיין מנהלות מהלך משפטי מול אופ”א. אין לאף אחד ספק שהלהבה הקטנה עדיין בוערת ותפרוץ מתישהו שוב.

אופ”א מיישרת קו עם עולם הספורט

זינוק בהכנסות של מפעלי ספורט או ליגות לא יכול עוד להישען על כסף “רגיל” – הספונסרים מתוחים כמעט עד לקצה בסכומים שהם מוכנים לשלם, גופי השידור גם. כך שהמתמטיקה היחידה שמאפשרת זינוק מיידי של עשרות אחוזים היא בהוספת תכנים, כלומר שינוי פורמט – שיטה חדשה שתייצר יותר משחקים, שייצרו יותר תוכן לגופי השידור וייאפשרו לאופ”א למכור את זכויות השידור בסכום גבוה יותר.

בשינוי הנוכחי, אופ”א מגדילה את מספר המשחקים בליגת האלופות בעונה אחת מ-125 כיום, ל-189 משחקים החל מעונת 2024/25. ההערכות שאופ”א הציגה למועדונים הן ששינוי הפורמט יגרור מיידית העלאה של 40% בסכומי הכסף שהיא מכניסה מהמפעלים האירופים, שעומדים על 3.5 מיליארד אירו כיום.

אופ”א, שבעבר האמינה בסלוגן של Less Is More, כבר מזמן נטשה אותו. היא מאפשרת ליותר ספונסרים להיכנס לבמה המרכזית – בתחילת המילניום היא הפחיתה את הבלעדיות לפרסום באצטדיונים ל-4 ספונסרים בלבד, היום יש כבר שבעה.

אבל בעיקר, אופ”א מתיישרת עם הקו של עולם הספורט שמבין כי הדרך היחידה לייצר זינוק משמעותי בהכנסות הוא באמצעות הגדלת הפלטפורמה – כלומר שילוב יותר קבוצות או מועדונים: אופ”א עצמה הרחיבה את טורניר היורו לנבחרות מ-8 מועדונים ל-24. וישנה גם הדוגמה של פיפ”א, שמיד אחרי המונדיאל בקטאר תוציא לדרך את גביע העולם הראשון שישוחק עם 48 נבחרות. השינוי הזה, לפי מחקר של חברת נילסן, יוביל את אופ”א להגדיל את ההכנסות מ-5.3 מיליארד ליש”ט ל-8.6 מיליארד ליש”ט בארבע השנים שבין המונדיאלים.

ישנן כמובן הרבה שאלות פתוחות בעניין הזה – למשל, לוח השנה של הקבוצות שגם ככה דחוס יותר מדי והוא הגורם מספר אחד לעומסים. כידוע, עומסים מובילים גם לפציעות. כבר עכשיו ברור שפגרת החורף של ליגת האלופות, שאיפשרה מנוחה בחודש ינואר לשחקנים, תתבטל בפורמט החדש. אנחנו עתידים לראות, בעיקר אצל הקבוצות הגדולות, יותר רוטציות ושילוב של שחקני ספסל כדי להקל על העומסים. כבר היום אנחנו רואים יותר ויותר שחקנים שמגיעים ל-55 משחקים בעונה – ממוצע של משחק בכל 6.6 ימים. כהשוואה, דייגו מראדונה בתקופת השיא שלו בשנות השמונים היה משחק כ-35 משחקים בעונה.

הסיכויים של הקבוצות הישראליות לא ישתנו

ומה לגבי ישראל? השיטה החדשה לא תגדיל את הסיכויים של קבוצות ישראליות להיכנס לליגת האלופות. את רוב המקומות הנוספים יקבלו הליגות הגדולות (אנגליה תקבל נציגה חמישית) או הבינוניות (הולנד).

אבל מבחינה פיננסית המהלך הזה טוב לכלל הקבוצות מאחר שהכסף הנוסף שתייצר ליגת האלופות יירד גם למטה, למפעלים הקטנים יותר שם משחקות גם הקבוצות הישראליות – הליגה האירופית והקונפרנס ליג. יהיה שווה הרבה יותר להיאבק על מקום במפעל השלישי בטיבו ביבשת, ולהמשיך לחלום בכל שנה על האפשרות של זכייה בלוטו – כניסה לליגת האלופות.

אופ”א מפרסמת את התמלוגים לעונת 2020/21. כמה יקבלו הישראליות?

ערב ההחלטה שלה להרחיב את ליגת האלופות, פרסמה אופ”א גם את התמלוגים שחילקה למשתתפי ליגת האלופות בעונה הקודמת (2020/21). בין אם התזמון היה מקרי או מתוכנן, לאופ”א חשוב מאוד להראות כי גם היום הסכומים שהיא מחלקת למשתתפות הם גרנדיוזיים ונמצאים בעלייה מתמדת.

ארבע קבוצות קיבלו מאופ”א, עבור ההשתתפות בליגת האלופות, יותר מ-100 מיליון אירו בעונה שעברה: מנצ’סטר סיטי וצ’לסי ששיחקו בגמר קיבלו כל אחת 119 מיליון אירו; פריז סן ז’רמן וריאל מדריד זכו ל-109 מיליון אירו כל אחת. פרנצוורוש ההונגרית שהפסידה בחמישה משישה משחקיה קיבלה את הסכום הנמוך ביותר – 18 מיליון אירו.

ההשוואה לעבר כמובן מתבקשת: לפני עשור בלבד, בעונת 2010/11 המקסימום שקיבלו הקבוצות בליגת האלופות עמד על 53 מיליון אירו (מנצ’סטר יונייטד) ורק שתי קבוצות הצליחו לחצות רף של 50 מיליון אירו.

הנתח של הקבוצות הישראליות מהופעה באירופה בעונה הקודמת עמד על 19 מיליון אירו. מכבי ת”א שהצליחה להעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית הכניסה 12.4 מיליון אירו; הפועל ב”ש סיימה את העונה האירופית עם 5.42 מיליון אירו, מכבי חיפה עם 1.08 מיליון ובית”ר ירושלים עם 240 אלף אירו.



Source link

Leave a Reply

Your email address will not be published.

close